קונם

קוֹנָםm. (v. קִינוּמָא) ḳonam, a substitute for קרבן (v. כִּינּוּי), used for a vow of abstinence and for the consecration of an object (v. קָדַש Hif.). Ned.I, 2 האומר ק׳ קונחוכ׳ if one introduces a vow with the words ḳonam, ḳonaḥ, ḳonas, such words are substitutes for ḳorban. Ib. 4 if one says to his neighbor, ק׳ פי מדבר עמך ידיוכ׳ ḳonam (forbidden) be my mouth speaking to thee, my hand working for thee , he is bound by his vow. Ib. II, 1 ק׳ שאיני ישןוכ׳ (Bab. ed. 14b שאני) if a man says, ḳ. that I will not sleep …, he is subject to the law of לא יחל (Num. 30:3). Y. ib. I, 36d bot. (read:) אמר לו השאילני קרדומך אמר ק׳ קורדום יש לי ק׳ נכסיי עלי שאין לזה קורדום ויש לו קורדום נכסיו אסורין if one says to a man, lend me thy axe, and he says, ḳ. be the axe I have, ḳ. be my property to me, that this man has no axe, and he has an axe, his property is forbidden (consecrated); Tosef. ib. IV, 6 (add:) יש לו קרדום נכסיו אסורין (as ed. Friedl.); Bab. ib. 35a; a. fr.Pl. קוֹנָמוֹת. Ib. אף ק׳ יש בהן מעילה the law concerning appropriation of sacred property (מְעִילָה) applies also to dedications introduced with ḳonam. Ib. 85b שאני ק׳ it is different with vows of abstinence; a. e.